בחודש מאי 2025, הגיש משרדנו ערעור לבית המשפט העליון על פסק דין בו נפסק ללקוחות המשרד שכר טרחה בשיעור זעום ביחס לסכום הפיצויים שנפסקו ללקוחות.
אכן, ככלל, פסיקת שכר טרחה איננה נושא לערעור. יחד עם זאת במקרה זה, מצאנו ששכר הטרחה שנפסק – 75,000 ש"ח, היה ביחס זעום לסכום הפיצויים שפסק בית המשפט המחוזי ללקוחות המשרד (למעלה מ- 25,000,000 ש"ח).
הטענה העיקרית בערעור שהגשנו היתה כי בית המשפט המחוזי היה צריך להתחשב בשיעורים המדורגים של שכר טרחה שמופיעים בהסכם שכר הטרחה שהוצג לבית המשפט המהלך המשפט, או למצער; לפסוק את הסכום אשר הוכח כי שולם בפועל על ידי המערערים לבאי-כוחם באותה עת, והוכח באמצעות חשבוניות מס (סך העולה על 560,000 ש"ח).
כך, שכר הטרחה שנפסק בבית המשפט המחוזי (כאמור, 75,000 ש"ח) מהווה 0.35% בלבד מסכום הפיצויים הנומינאלי שנפסק לתובעים וכ- 0.21% מסכום הפיצויים המשוערך. זהו מקרה חריג וקיצוני של פסיקת שכר טרחת עו''ד על הצד הנמוך - במידה המצדיקה את התערבותו של בית המשפט העליון, זאת, לדעתנו.
מקצת מנימוקי הערעור: היקף העבודה שהושקעה בתיק, הסכומים אשר הוצאו בפועל על ידי לקוחותינו, והראיות בנוגע להתחייבות המערערים לתשלום שכר טרחה, כפי שהוכח מהסכם שכ"ט שהוצג, כאמור, לבית המשפט המחוזי. בכך, לא ייחס בית המשפט המחוזי את המשקל הראוי לסכום התביעה שנפסק לטובת המערערים, לפסיקה הנוהגת לגבי קביעת הוצאות שכר טרחה של עורכי דין בהליכי הפקעה, לחסרון הכיס הממשי שנגרם למערערים עקב תשלומי שכ''ט במהלך ההליך לעורכי דינם, ולתכלית ההשבה בכללותה.
נכון לימים אלה, הערעור תלוי ועומד וטרם הוכרע.
פורסםב30.7.25